בקצרה: לפי חוק דמי מחלה צוברים 18 ימים בשנה עד תקרה של 90, אבל אלה ימים לשימוש ולא כסף שמחכה לכם. היום הראשון לא משולם, השני והשלישי משולמים ב-50% ומהרביעי 100%. בפיטורים או בהתפטרות היתרה בדרך כלל לא נפדית.
רבים מתייחסים לימי המחלה הצבורים כמו לחיסכון קטן. "יש לי 70 ימים, זה שווה כמה משכורות", שומעים במשרדים. זו טעות יקרה. ימי מחלה הם ביטוח, לא פיקדון, ומי שלא מבין את זה מגיע לפעמים לימים הקשים בלי כרית.
קראו גם: חתמתם על שעות נוספות גלובליות? זה לא ויתור על התשלום · הפיצויים שלכם כנראה כבר לא מחכים אצל המעסיק · אתם בודקים בתלוש רק את סכום ההעברה, ושם בדיוק לא תמצאו את הטעות
כמה צוברים ואיך משלמים
לפי חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, עובד צובר 18 ימי מחלה בשנה, כלומר יום וחצי לכל חודש עבודה מלא. הצבירה נעצרת ב-90 ימים. התשלום מדורג, ובשבוע מחלה רגיל ההבדל מורגש בתלוש:
יומיים של שפעת עולים אם כך יום וחצי של שכר, לא יומיים. מי שמכיר את המדרגות יכול לבדוק אם המעסיק חישב נכון, ושם בדיוק נכנסת הבדיקה של שורות התלוש. הסכם קיבוצי או חוזה אישי יכולים לקבוע תנאים טובים יותר, לא גרועים.
למה הצבירה לא שווה כסף
החוק לא מחייב לשלם על ימי מחלה שלא נוצלו. כשעוזבים, בפיטורים או בהתפטרות, היתרה נמחקת. חלק מההסכמים הקיבוציים, בעיקר במגזר הציבורי, כן מאפשרים פדיון מסוים בפרישה, אבל זה הסדר מיוחד ולא הכלל.
זה שונה מהותית מכספי הפיצויים, שמופקדים לקופה ושייכים לכם. ימי מחלה הם רשת ביטחון לניתוח, לפציעה או למחלה ממושכת.
גם התקרה עובדת נגדכם. מי שהגיע ל-90 ימים מפסיק לצבור, וכל חודש נוסף בלי מחלה לא מוסיף לו דבר. עובד ותיק ובריא שמחזיק בתקרה כבר שנים לא "מרוויח" מזה שקל.
יש לצבירה ערך אחר. מעסיק לא רשאי לפטר עובד בזמן מחלתו עד שמוצו ימי המחלה שצבר, בגבול של 90 ימים. ככל שצברתם יותר, ההגנה ארוכה יותר.
הימים משמשים גם כשהילד חולה
את אותה יתרה אפשר לנצל להיעדרות בגלל מחלת בן משפחה, לפי חוקים נלווים. הנתונים העיקריים:
- מחלת ילד עד גיל 16: עד 8 ימים בשנה, בתנאי שההורה השני לא נעדר באותם ימים.
- הורה יחיד: עד 16 ימים בשנה.
- בן זוג או הורה שתלוי לחלוטין בעזרת הזולת: עד 6 ימים בשנה.
- בדיקות וטיפולים בהריון של בת הזוג: עד 7 ימים, וגם יום הלידה עצמו.
- כל הימים האלה יורדים מהיתרה הצבורה של העובד.
מה לבדוק כבר החודש
פתחו את התלוש האחרון. רוב המעסיקים מציגים בו את יתרת ימי המחלה. חשבו: חודשי עבודה כפול 1.5, פחות ימים שניצלתם. פער גדול? בקשו הסבר בכתב ממחלקת השכר.
אם יש לכם הסכם אישי, קראו את סעיף המחלה. ניסוחים כמו "שכר כולל" לא מבטלים זכויות לפי החוק, כמו שקורה גם בשעות נוספות גלובליות. ושמרו כל אישור רפואי, גם על יום אחד. בלי אישור אין תשלום, והוויכוח על כך מתחיל בדרך כלל דווקא כשהיחסים עם המעסיק כבר עכורים.
לפני שאתם מתפטרים, בדקו כמה ימי מחלה נשארו לכם. אם בכל מקרה מתוכנן לכם ניתוח או טיפול רפואי, קביעתו לפני העזיבה תאפשר לנצל את הימים שצברתם במקום שייעלמו.
מאמרים נוספים שיעניינו אתכם
- חתמתם על שעות נוספות גלובליות? זה לא ויתור על התשלום
- הפיצויים שלכם כנראה כבר לא מחכים אצל המעסיק
- אתם בודקים בתלוש רק את סכום ההעברה, ושם בדיוק לא תמצאו את הטעות
- קרן השתלמות היא לא בשביל השתלמויות: זה מכשיר החיסכון הכי משתלם שיש לכם
- המשפט הראשון על שכר שאתם אומרים בראיון קובע כמה תרוויחו שנתיים
- קורות החיים המעוצבים שלכם הם בדיוק מה שמפיל אתכם
